בקר הבית (שור) היא חיית משק ממשפחת הבקר. נקבת בקר הבית מכונה "פרה", והזכר מאותו מין מכונה "פר"‏, "שור"‏ או "אלוף". כאשר מתייחסים לזכר בלתי מסורס, משתמשים במינוח פר (פר הרבעה או פר לפיטום). "שור" מתייחס בדרך כלל לזכר מסורס המשמש לעבודה. פר צעיר נקרא "עגל" ופרה צעירה - "עגלה". קולם של כל אלו נקרא "געייה".

לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים, בקר הבית בוית לראשונה מבקר הבר במהלך התקופה הנאוליתית של הסהר הפורה, ככל הנראה לפני יותר מ-10,000 שנים. בהודו, צפון אפריקה ואירופה הבקר המבוית הופיע כמה אלפי שנים לאחר מכן. לפי המחקר הגנטי, במקומות אלה מוצא בקר הבית מבקר הבר המקומי, מייבוא של בקר בית מהמזרח התיכון, או מהכלאה של פרי בר מקומיים ופרות בית מיובאות‏[3]. מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. הפרות מספקות לבני האדם מספר צרכים: חלב, ממנו מיוצרים מוצרי חלב שונים, ובשר למאכל. כמו כן משתמש האדם בשוורים לחרישה ואף לגרירת עגלות. בנוסף, עורן של הפרות משמש כחומר גלם ליצירת מוצרים שונים. לפרות משמעות דתית בתרבויות שונות. חלק מהפרות, בעיקר אלו המיועדות לחליבה, שוכנות במבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה, באחו או בחוצות העיר.

• לפרה יש גוף ארוך, חזה צר ומותניים רחבים, רגליה ארוכות ודקות, עורה דק בצבע חום או שחור ולבן, ומקומט באזור הצוואר, לפרה יש עטינים שופעים ובהם ורידים בולטים.

• גם לפרות וגם לפרים יש קרניים. מגדלי פרות מסירים את הקרניים מפרותיהם כדי למנוע מהן לפצוע זו את זו.

• משקלה האופייני של פרה הוא בין 400 ל-500 ק"ג, ומשקלו האופייני של פר נע בין 700 ק"ג ליותר מטון.